פסק-דין בתיק ת"א 1554-09

1. לפניי תביעה שכנגד בגדרה מבקשות התובעות שכנגד להורות על ביטולה ומחיקתה של משכנתא הרשומה לטובת אידה ליפקין ז"ל ( להלן: "המנוחה") על זכויות התובעת 1 במקרקעין בהרצליה הידועים כחלקות 290- 292 בגוש 6533 ( להלן: "המקרקעין"). עוד מבוקש להורות על ביטולה ומחיקתה של הערת אזהרה הרשומה על המקרקעין לטובתה של המנוחה.

2. עסקינן בספיח אחרון של פרשה המעסיקה את בתי המשפט בישראל מאז שנת 1980. בקצירת האומר נציין כי בשנת 1974 התקשרה המנוחה בחוזה עם התובעת 1 ולפיו מכרה והקנתה את המקרקעין לתובעת 1 ( להלן: "החוזה"). התובעת 1 התחייבה בתמורה להקנות למנוחה שתי דירות ושתי חנויות שיוחזקו על ידי דיירים מוגנים, והכל בבנין שתבנה על המקרקעין. חיובים אלה לא קוימו מעולם וכיום גם לא ניתן עוד לקיימם. בשנת 1974 נרשמה משכנתא על המקרקעין לטובתה של המנוחה, ובשנת 1978 נרשמה גם הערת אזהרה לטובתה. בשנת 1980 הודיעה המנוחה על ביטולו של החוזה מחמת הפרתו על ידי התובעת 1 ובשנת 1981 היא הגישה תביעה לסעד הצהרתי בדבר ביטולו כדין של החוזה ודרשה את השבת המקרקעין חזרה לידיה (ה"פ (ת.א.) 26/81 ליפקין נ' דור הזהב ). בשנת 1981 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את תביעת ההשבה, הגם שקבע כי החוזה בוטל כדין. בשנת 1985 דחה בית המשפט העליון את ערעורה של המנוחה (ע"א 156/82 ליפקין נ' דור הזהב בע"מ , פ"ד לט(3) 85). בשנת 2009 הגישו יורשי המנוחה תביעה כספית נגד התובעת 1 ואחרים, היא התביעה העיקרית. ביום 19.6.2011 סולקה התביעה העיקרית על הסף מחמת התיישנות. ביום 24.2.2013 דחה בית המשפט העליון את ערעורם של הנתבעים שכנגד על ההחלטה לסלק את תביעתם על הסף (ע"א 6743/11). עוד קודם לכן, בחודש ינואר 2011, הוגשה התביעה שכנגד, היא התביעה שעודנה עומדת על הפרק.

3. התובעות שכנגד טענו כי עם ביטולו של החוזה בשנת 1980 התבטלה וחלפה מן העולם התחייבותה של התובעת 1 ליתן למנוחה דירות וחנויות ומשכך, המשכנתא שנועדה להבטיח חיוב זה, חלפה אף היא מן העולם ויש להורות על מחיקתה. עוד טענו התובעות שכנגד כי מאותו הטעם ממש יש לבטל את הערת האזהרה, מה גם שזו  נרשמה שלא כדין. התובעות שכנגד הוסיפו וטענו כי המנוחה ויורשיה לא פעלו מעולם למימוש המשכנתא מה שמלמד על ויתור מצידם ועולה אף כדי מניעות והשתק. עוד טענו התובעות שכנגד כי דחייתה של התביעה העיקרית בשנת 2011 סתמה את הגולל על כל טענותיהם של היורשים. כמו כן נטען כי מדובר במשכנתא ששווייה הנומינלי הוא 20 ש"ח בלבד וכי אין מקום לשערכה.

4. הנתבעים שכנגד חלקו מכל וכל על טענותיהן של התובעות שכנגד. לדידם, הודעת הביטול לא השתכללה, וגם אם כן, אין בכך כדי להפקיע את המשכנתא והערת האזהרה. אלה נועדו להבטיח שהמנוחה תקבל פיצוי בגין אי מסירת הדירות והחנויות לידיה. התיישנותה של התביעה העיקרית אינה מפקיעה את זכותה המהותית של המנוחה לפיצוי כזה והמשכנתא כלל אינה נתונה להתיישנות. הנתבעים שכנגד הוסיפו וטענו כי התובעות שכנגד התעשרו ולא במשפט על חשבונה של המנוחה, שכן לבד מתשלום מקדמה בסך 80,000 ל"י תמורת המקרקעין שקיבלו מהמנוחה, הן לא נתנו לה דבר, וכיום מדובר בנכס בעל שווי כספי ניכר. עוד טענו הנתבעים שכנגד כי שוויין של הדירות והחנויות עמד על 3,500,000 ש"ח בשנת 2008, ולחלופין, שווי סך של 300,000 ל"י (הסכום הנקוב במשכנתא שבמחלוקת), משוערך לחודש מרץ 2012 הינו 2,806,910 ש"ח.

5. במועד שנקבע לשמיעת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה, לפיו הצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב, ובית המשפט יפסוק לפשרה וללא הנמקה, לפי ס' 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984, סכום כספי שהתובעות שכנגד ישלמו לנתבעים שכנגד, ואשר יועבר לידי הנתבעים שכנגד לאחר מחיקתה של המשכנתא והערת האזהרה. עוד הוסכם כי הסכום שייפסק ינוע בין אפס ש"ח ל- 1,600,000 ש"ח ויופקד בקופת בית המשפט תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין. לבסוף הוסכם כי פסק הדין יהווה סילוק סופי ומוחלט של כל התביעות מכל מין וסוג שהוא בין בעלי הדין.

6. יצויין כי הסדר דיוני זה מאפשר את סיום המחלוקת אחת ולתמיד, שכן אם בסופו של דבר התביעה שכנגד היתה נדחית, היה בכך כדי להנציח מצב רישומי קיים שמזיק הן לתובעות שכנגד והן לנתבעים שכנגד.  רק קביעת סכום כספי (בין אפס ש"ח ל- 1,600,000 ש"ח), שכנגדו יוסרו המשכנתא והערת האזהרה, הוא שיאפשר לבעלי הדין לצאת לדרך חדשה.

7. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים ושקלתי את טענותיהם, ובשים לב לכלל נסיבות הענין ולשיקולי צדק, אני קובע כי התובעות שכנגד ישלמו לנתבעים שכנגד סך של 1,500,000 ש"ח. הסכום יופקד בקופת בית המשפט תוך 30 יום. מיד לאחר ההפקדה כאמור, יימחקו המשכנתא והערת האזהרה שבמחלוקת. הסכום שיופקד יועבר לנתבעים שכנגד מיד לאחר מחיקתן של המשכנתא ושל הערת האזהרה. עם ביצועו של פסק הדין, יסולקו באופן סופי ומוחלט  כל התביעות מכל מין וסוג שהוא בין בעלי הדין.

8. הואיל ומדובר בפסיקה לפשרה, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

9. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  כ"ב תמוז תשע"ג, 30 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: